מפלס מי ים המלח
ים המלח הוא משאב טבע נדיר בעל ערך סביבתי גבוה. בשנים האחרונות מפלס המים בים המלח נסוג בשיעור שנתי של כ-115 ס"מ בשנה. ירידת המפלס גורמת להתכווצות שטח פני הים, המביאה לחשיפת אזורים נרחבים שהיו בעבר מתחת למים, במקביל להיווצרות בולענים מסוכנים שעלולים לגרום לנזק של תשתיות. ירידת המפלס גם מאיצה את תהליך ההתחתרות לאחור של ל ערוצי הנחלים המובילים לים. \
מפלס המים בים המלח
ים המלח הוא "אגם קצה" (endorheic lake), והירידה במפלס המים היא תוצאה של המאזן המתקיים בין כמות המים הזורמת לאגם לבין כמות המים המתאדים ממנו. כלומר, אם שיעור המים המתאדים מים המלח גדול משיעור המים הזורמים אליו, קיים מאזן מים שלילי.
רובה הגדולה של הירידה במפלס ים המלח נובעת מהירידה הדרמטית בכמות המים הזורמים אליו. המים מוסטים במעלה עמק הירדן, וכלל אינם מגיעים לים המלח, ומשמשים לשתייה ולחקלאות.
שיעור האידוי מים המלח, לרבות מהאגן הדרומי המשמש כיום להפקת מחצבים, נותר ברמה קבועה יחסית מאז שנות השישים של המאה העשרים. עם זאת, בתקופה זו חלה ירידה משמעותית בכמות המים הנכנסים אליו. ירידה זו נובעת בעיקר כתוצאה מניצול גובר של מי הירדן ומקורותיו על-ידי ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, לבנון וסוריה, לצורכי שתיה, שימוש ביתיוחקלאות. מעיינות ונחלים אחרים הנקווים לים המלח מנוצלים אף הם לצורכי אספקת מים לבני אדם. למרבה הצער, ירידת מפלס המים בים המלח הואצה בשני בעשורים האחרונים עם הגידול בשאיבת המים במעלה הזרם, עקב הגידול הניכר באוכלוסיות האזור.
ירידה שנתית של כ-90 ס"מ במפלס ים המלח תתרחש גם אם פעילותה התעשייתית של כיל באגן הדרומי של ים המלח תופסק לחלוטין.
השפעת פעילות הפקת המחצבים של כיל ים המלח נבדלת מזו של גורמים אחרים המגבילים את זרימת המים השפירים לים המלח, בכך שהיא עושה שימוש בתהליך טבעי קיים, תהליך האידוי, על מנת להפיק מחצבים מבריכות אידוי שהוקמו באגן הדרומי של ים המלח. בראייה שנתית, כיל ים המלח מזרימה כ-420 מיליון מ"ק של מי ים המלח מדי שנה מן האגן הצפוני לבריכות האידוי באגן הדרומי. מתוך כמות זו, כ-270 מיליון מ"ק תמלחת מוזרמים חזרה לאגן הצפוני בתום תהליך הפקת המחצבים. כך, לאחר הפקתם של חומרי גלם שונים, לרבות אשלג, מגנזיום, ברום וכלור, היקף ההשפעה נטו של כיל על כמות המים בים המלח מסתכמת בכ-150 מיליון מ"ק בשנה. שיעור אידוי כזה היה מתרחש באגן הדרומי של ים המלח בין אם ינוצל לצורך הפקת מחצבים ובין אם לאו, כל עוד שטח הפנים יישאר על כנו.
למרבה הצער, אנו צופים כי הירידה במפלס מי ים המלח תימשך גם אם פעילותה התעשייתית של כיל באגן הדרומי תיפסק לחלוטין, וזאת משום שהמים שזרמו בעבר לים המלח אינם מתחדשים. גם תוכניות שאפתניות לחידוש הזרמת המים לים המלח באמצעות הזרמתם מים סוף או מהים התיכון צפויות רק להאט את התהליך הנוכחי.
הזרמת מים לאגן הדרומי של ים המלח מאפשרת את המשך הפעלתם של שני הענפים הכלכליים העיקריים באזור – הפקת מחצבים ותיירות.
בנוסף חשוב לציין כי הזרמת המים לאגן הדרומי על-ידי כיל מהווה את עורק החיים של תעשיית התיירות המשגשגת באזור, אשר התפתחה על גדות בריכות האידוי של כיל באגן הדרומי. אין היתכנות לקיומם של מלונות לחופי האגן הצפוני, עקב הימצאות בולענים וקשיים אחרים הנובעים כתוצאה מהשלכות הירידה במפלס המים. לאור זאת, פתרונות ישימים שמטרתם התמודדות עם סוגיית הצטמצמותו של ים המלח חייבים לאפשר את המשך קיומן של שתי תעשיות מובילות אלו, אשר התפתחו זו לצד זו בחופי האגן הדרומי של ים המלח.
לקריאה נוספת
